יוד במזון – הדבר החם הבא בתזונה

יוד הינו מינרל קורט חיוני, כלומר הגוף אינו יודע לייצרו בעצמו וזקוק לכמות מזערית ממנו ולמרות זאת, תפקידו בגוף האדם הינו בעל חשיבות גדולה מאוד. ליוד תפקיד מרכזי בחילוף החומרים, מצב הרוח, הפוריות, גדילה, איזון רמות כולסטרול, בריאות השיער, הציפורניים והשיניים וכן בעל השפעה על תהליכים סרטניים מסוימים. הסיבה לחשיבות יוד במזון טמונה בתפקידו באחת מהבלוטות החשובות בגוף האדם- בלוטת התריס. בלוטת התריס בעצם קובעת את קצב התנהלות התהליכים הכימיים בגוף. יוד הוא אחד ממרכיבי הורמוני בלוטת התריס-T4 ו-T3. (הורמונים אלה מכילים בהתאמה 4 ו- 3 אטומי יוד). בלוטת התריס סופחת באופן פעיל יוד מן הדם. היוד מופרש עם הורמוני התריס אל הדם בסופו של דבר חוזר אל בלוטת התריס, מתמחזר ומשמש להפקת הורמוני תריס נוספים.

חסר ביוד

חסר ביוד בגוף האדם נחשב לבעיה עולמית. תופעה זו נפוצה במיוחד במדינות בהן רמות היוד במזון נמוכה- בשל התפלת מים וכאשר צריכת המזונות מן הים נדירה או שהקרקע והמים דלים ביוד (בעיקר מדינות המרוחקות מן הים- בעיקר אפריקה, אבל גם בחלקים ההריים באסיה, אירופה, אמריקה הדרומית והמרכזית ואוסטרליה גם כן נמצאה כבעלת חסר בינוני). בשנת 2017 בוצע בישראל סקר ארצי מקיף שבדק את צריכת היוד, כנראה בשל קרבתנו אל הים והסברה שמחסור אצלנו, כנראה לא קיים, אך הממצאים הראו את ההפך- מהסקר עלה שבארצנו קיים מחסור משמעותי אצל ילדים ונשים הרות וקיימת האפשרות שחסר זה קיים במרבית הישראלים- ילדים ומבוגרים כאחד. הבעיה בישראל חמורה יותר מהרבה מדינות אחרות מהסיבה הפשוטה שבישראל לא חוקק חוק העשרת המלח ביוד, כך שאחוזים מעטים של מלח מועשר ביוד קיימים על המדפים, לעומת מדינות אחרות בהן 80-90% מהמלח מועשר ביוד. על פי הערכות ארגון הבריאות העולמי, כשני מיליארד איש ברחבי העולם נמצאים בסיכון לסיבוכים רפואיים הנובעים ממחסור ביוד והאוכלוסייה הרגישה ביותר למחסור במינרל זה היא נשים הרות, מניקות וילדים, כאשר המין הנקבי נמצא בסיכון גבוה יותר. חסר ביוד הוגדר כסיבה העיקרית והנפוצה ביותר, הניתנת למניעה, לפיגור שכלי, ונזק מוחי לילדים ברחבי העולם. כמו כן, במדינות בהן קיים חסר ביוד במזון נמצא כי רמת המשכל של האוכלוסייה נמוכה עד 13.5 נקודות מתחת לאוכלוסיות עם רמת יוד תקינה. השפעת חסר ביוד על ילדים היא מיידית. נכון לעכשיו, ברחבי העולם, סובלים ממחסור ביוד כ-241 מיליון ילדים. אצל נשים הרות חסר ביוד עלול לגרום להפלות ולידה שקטה. באדם בוגר חסר ביוד בא לידי ביטוי בתת פעילות בלוטת התריס- השמנה, עייפות וכו'. ההפרעות הנובעות מחסר ביוד נוצרות מיצירה לא נאותה של הורמוני בלוטת התריס. צריכת יוד הנמוכה מ- 10-20 מק"ג/יום גורמת להיפותירואידזם, שבד"כ הסימפטום המוקדם ביותר לה הוא זפק (מראה של נפיחות בחלקו התחתון של הצוואר). בתינוקות ובילדים, גם חסר מתון יכול לגרום להפרעות בהתפתחות נוירולוגית- לדוגמא רמת משכל נמוכה מהממוצע. חסר אצל האם נמצא קשור להפרעות קשב והיפראקטיביות בילדים. במבוגרים, חסר קל-מתון גורם להיפותירואידזם שבנוסף לזפק, גורם להפרעה בתפקוד מנטלי ומורידה יעילות עבודה. חסר כרוני עלול להוביל לסרטן בבלוטת התריס.
חשוב לציין, כי נמצא קשר בין חסר ביוד לבין צריכת מזונות גויטרוגנים כמו מצליבים (כרוב, כרובית, ברוקולי ועוד), סויה, קסבה (טפיוקה לדוגמא). מזונות אלה מפריעים לבלוטה לספוח אליה את היוד. כאשר לא קיים חסר ביוד והצריכה היומיומית נאותה והתזונה מגוונת, השפעת צריכת מזונות גויטרוגנים פחותה. כמו כן, חסר בברזל/סלניום/ויטמין A עלולים גם הם להיות גויטרוגנים.
מניעת חסר ביוד, היא הקלה ביותר והזולה ביותר בהשוואה לחסרים אחרים. בעצם כל מה שצריך זה צריכה קבועה של יוד ממלח מועשר.

יוד בהריון

יוד הינו מרכיב מרכזי בהורמוני התירואיד וחיוני לתפקודם, בעיקר לגדילה, היווצרות והתפתחות של תאים, התפתחות המוח ורקמות אחרות בנוסף למטבוליזם של גלוקוז, חלבון, שומן, סידן, זרחן ותרמוגנזה (האנרגיה הדרושה לעיכול). כפי שצוין קודם, מחסור ביוד הוא הגורם המרכזי, הניתן למניעה, לפיגור שכלי. נמצא כי רוב האוכלוסייה אינה צורכת יוד ברמה מספקת, בהתאם להנחיות ה- ארגון הבריאות העולמי (WHO). כפי שהוזכר קודם, האוכלוסיות הפגיעות ביותר לחסר ביוד הן נשים הרות, מניקות וילדים. חסר ביוד בהריון עלול להעלות סיכון להפלות, לידת עובר מת, מומים בעובר (הפרעות נוירולוגיות, עיכוב גדילה, חרשות, ושיתוק בעובר). ממחקרים שבוצעו נצפה כי אפילו בחסר מתון או קל ביוד, לתינוק הנולד ובעיקר לפגים יש סיכון הרבה יותר גבוה ללקות בהיפותירואידיזם מכל שאר קבוצות הגיל. התקופה הקריטית היא מהטרימסטר השני ועד השנה השלישית לחיים. צריכה נאותה של יוד מהתקופה שלפני ההתעברות ועד סוף הטרימסטר הראשון מפחיתה עד 73% ממקרי תת תריסיות מולדת (cretinism) באזורים בסיכון לחסר ביוד. לכן, על מנת להגיע לרמת היוד המומלצת ניתן להיעזר בתוסף פרנטל (מולטי ויטמין מיוחד לנשים הרות ומניקות) המכיל יוד (למזמינות מחו"ל יש לשים לב שהתוסף אכן מכיל יוד), עם זאת יש להימנע מצריכה מוגברת של יוד בנוסף לנטילת תוסף המכיל יותר מ- 200 מק"ג יוד על מנת לא להגיע למצב היפרתירואידיזם שגם הוא מצב מסוכן בהריון. בהריון, יצירת הורמוני בלוטת התירואיד עולה בכ-50% לכן הכרחית עלייה בצריכת האם. בעובר, התפתחות הבלוטה, תלויה בלעדית ביוד המגיע מתזונת האם. לאחר הלידה, חשובה גם לינוק הרך, צריכה הולמת של יוד לשם התפתחות פיסית ונוירולוגית.

מקורות יוד במזון

הדרך הטובה ביותר לצריכת יוד היא דרך המזון שאנו אוכלים. יוד במזון נמצא בכמות מספקת במוצרים מן הים- אצות (כמות משתנה 16-2984 מיקרוגרם לק"ג) דגים (כמו סלמון, הרינג, בקלה)- תכולת יוד בדגי ים מלוחים בין 300 ל-3,000 מיקרוגרם לק"ג משקל, ובדגי ים מתוקים 20-40 מיקרוגרם לק"ג, פירות ים, סרטנים וצדפות, ומלח ים (מועשר או ורוד הימאליה). כמו כן יוד נמצא בקרקע בשל גשם הנוצר מאידוי המים מהים, ומגיע לחלק מהמזונות מהצומח (כמו לדוגמא תפו"א עם הקליפה, אספרגוס, פטריות, תרד, פולי סויה, שעועית לימה, זרעי שומשום, זרעי חמניות, שום ועוד) הכמות משתנה בהתאם לקרקע עליה גודלו, סוג הדישון ומי ההשקיה. יוד נמצא גם במוצרי חלב (תוספים מהתעשייה), ביצים ובשר בהתאם לקרקע ולמזון אותם צרכו.
יותר מ- 70 מדינות נעזרות בתכנית העשרת התזונה ביוד על ידי מלח מועשר ביוד, כך שבממוצע, יותר מ70% ממשקי הבית במדינות אלה משתמשים במלח מועשר (מספיקה כפית אחת של מלח ליום כדי להגיע לצריכה מספקת). במזרח התיכון פחות מ50% משתמשים במלח מועשר באופן קבוע. כמו כן, מרבית צריכת המזון מגיעה ממזונות מעובדים ולא ממלח שולחני ובתעשיית מזונות מעובדים, ברוב המקרים, אין שימוש במלח מועשר אלא במלח רגיל.

המלצת צריכה יומית ליוד

מגיל לידה עד שישה חודשים: 110 מק"ג
מגיל 7 חודשים עד שנה: 130 מק"ג
מגיל שנה עד גיל 8: 90 מק"ג
מגיל 9-13: 120 מק"ג
מגיל 14 ומעלה : 150 מק"ג
לנשים הרות: 220 מק"ג
לנשים מניקות: 290 מק"ג

הסף העליון הנסבל (Tolerable Upper Intake) המומלץ במבוגרים לצריכה יומית של יוד הוא 1,100 מיקרוגרם ליום: בלוטת התירואיד זקוקה ל-70 מיקרוגרם ביום לפעילותה, ושאר הכמות נדרשת למילוי הדרישות של שאר רקמות הגוף, כולל בלוטות ההנקה, רירית הקיבה, בלוטות הרוק ודופן העורקים.

עודף יוד

האוכלוסיה הרגישה במיוחד לצריכת יוד מוגברת הינה תינוקות שרק נולדו ועוברים משום שבלוטת התריס שלהם עדיין לא בשלה וחסרת יכולת הסתגלות לכמויות גדולות של יודצריכת יוד מוגברת יכולה לגרום לחלק מהסימפטומים המופיעים בחסר ביוד- כמו זפק והיפותירואידזם (TSH גבוה) משום שעודף יוד מעכב את ייצור הורמוני הבלוטה (מנגנון הגנה של הגוף). עודף ביוד עלול לגרום לדלקת בבלוטת התריס ולסרטן בבלוטה. הרעלת יוד הינה נדירה משום שרוב האוכלוסייה אינה צורכת יוד מעל ה- UL (גבול עליון). הסימפטומים של הרעלה אקוטית הם- תחושת בעירה בפה, בגרון וקיבה, חום, כאב בטן, בחילה, שלשול, דופק נמוך ואפילו תרדמת. ישנה שונות ברמת היוד הגורמת לתופעות לוואי. לחלק מהאנשים, כמו אנשים הסובלים ממחלה אוטואימונית של הבלוטה עלולים לחוות בתופעות לוואי גם ברמות הנחשבות לבטוחות לאוכלוסיה הכללית. צריכה כרונית מעל ה- UL מעלה את הסיכון לתופעות לוואי. ה- UL אינו כולל את האנשים המקבלים טיפול יוד כטיפול רפואי אך צריכים להיות תחת מעקב רפואי.
טבלת UL של יוד
לידה-שנה – לא ניתן להעריך – צריכת יוד – רק מהנקה/פורמולה ומזון
1-3 שנים- 200 מק"ג
4-8 שנים- 300 מק"ג
9-13 שנים- 600 מק"ג
14-18 שנים- 900 מק"ג (גם לנערות הרות ומניקות בגילאים אלה)
19 שנים ומעלה- 1100 מק"ג (גם לנשים הרות ומניקות בגילאים אלה)

טיפול ביוד רדיואקטיבי בסרטן ממאיר בבלוטת התריס (DTC)

סרטן מסוג זה הוא הסרטן הנפוץ ביותר במערכת האנדוקרינית ושכיחותו נמצאת במגמת עלייה ב-20 השנים האחרונות. הטיפול הוא הסרת חלקי הבלוטה הנגועים בגידול. לאחר הסרת הגידול ובהימצאות גרורות של אותו גידול, החולים מטופלים ביוד רדיואקטיבי. הטיפול הרדיואקטיבי בסרטן ממאיר בבלוטת התריס בשימוש כבר מ- 1940. הטיפול מבוסס על יכולת תאי הבלוטה הממאירים לספוג ולרכז יוד. על מנת שטיפול זה יהיה יעיל, על החולים לנקוט בדיאטה דלת יוד שבוע-שבועיים (בהתאם להוראת הרופא) לפני תחילת הטיפול. בד"כ ההגבלה היא צריכה של פחות מ- 50 מק"ג יוד ליום. לאחר הורדת צריכת היוד ובעצם "הרעבת" תאי הבלוטה, רגישות הגוף ליוד עולה וכך מבטיחים ששארית הגידול או גרורות הגידול, ישתמשו ביוד הרדיואקטיבי המוכנס לגוף.
הנחיות לדיאטה דלת יוד
מוצרי ביצים- חלמון ביצה או ביצה שלמה, אטריות ביצים, מיונז
מאכלי ים- דגים, פירות ים, אצות
מוצר חלב- מומלץ להמעיט מאוד במוצרי חלב- 1/3 כוס חלב או מריחה על לחם וכו'
מלח המכיל יוד- מלח ים, מלח מועשר, מלח הימאליה
מאכלים עם צבע מאכל אדום, כתום או חום- סוכריות צבעוניות, דגני בוקר צבעוניים, פירות מיובשים, שוקולד, קולה, אייס תה, פנטה וכו'
מזונות בקופסאות שימורים- החלק הפנימי עשוי להכיל יוד
דגנים- מומלץ לצרוך דגנים שאינם מלאים- לחם לבן לדוגמא. כמו כן, במידה והלחם ארוז יש לבדוק שאינו מועשר ביוד.
בשר- יש להימנע מבשר משומר (נקניק, פסטרמה וכו') ומאיברים פנימיים.
מוצרי סויה- רוטב סויה, חלב סויה, טופו וכו'

אלרגיה ליוד

אלרגיה ליוד עצמו לא הוכחה מעולם. ישנם אנשים שסובלים מרגישות יתר ליוד במזון וישנם אנשים שמפתחים תגובות אלרגיות קשות לעירוי של חומרי ניגוד מכילי יוד- החל מפריחה בעור ועד תגובה אנאפילקטית קטלנית. בשל הטענה כי יוד הינו מינרל אינטגרלי בגוף האדם וחיוני להישרדותו ולכן לא יכול להיחשב אלרגן, משערים שהתגובה היא לתכשיר עצמו אשר הינו היפראוסמולרי לעומת הדם ועל כן יתכן ויוצר תגובות אנפילקטיות, לא משנה מה הרכבו. כמו כן, תגובות קשות לעירוי חומר ניגוד אינן נחשבות תגובות אלרגיות אמתיות משום שאינן מתווכות באמצעות IgE (אימונוגלובולין המתווך אלרגיה) אלא משחררות תאי דם לבנים לדם ישירות, העלולים לגרום לתגובה אנפילקטית. אנשים הנמצאים בסיכון גבוה הינם אנשים אשר חוו תופעות לוואי לחומר ניגוד בעבר, חולי אסטמה, אנשים הסובלים מאלרגיות שונות, אנשים הנוטלים חוסמי בטא או מטפורמין, נשים, אנשים מבוגרים, ואנשים החולים במחלות כמו כשל כלייתי, היפרתירואידזם, סרטן תירואיד, או גידול בבלוטת יתרת הכליה. עם זאת, תגובה לחומר ניגוד הינה נדירה אפילו לאנשים שסובלים מ"אלרגיה ליוד", אלרגיה לפירות ים או תגובה קודמת חומר ניגוד. מבחן עור קודם לעירוי לחולים בסיכון גבוה נמצא לא יעיל משום שלרובם אין תגובה עורית לחשיפה למנות קטנות של חומר הניגוד. כרגע אין מבחן היכול לנבא מי יפתח תופעות לוואי לחומר הניגוד ולכן נותרת רק היכולת להתכונן לאתר חולים אלה ולהכין את הצוות הרפואי לאפשרות של תופעות לוואי בחדר הבדיקה.

לסיכום, היוד הינו מינרל חיוני וקריטי לחיינו ולהתפתחות תקינה שלנו ושל ילדינו. על מנת לבדוק אם אתם נמצאים בקבוצת סיכון למחסור/עודף ביוד, צריכים לעשות דיאטה דלת יוד, וכדומה, מומלץ לפנות לדיאטנית קלינית לקבלת יעוץ.