צבעי מאכל בתזונה- האם הם ראויים למאכל?

לאחרונה קיבלתי מספר פניות בנושא צבעי מאכל. מהם צבעי מאכל? מהם הנזקים הבריאותיים שהם עלולים לגרום ומדוע בכלל משתמשים בהם בתעשייה? אלו הן רק חלק מהשאלות שעולות. מה שמדהים הוא שהרבה מאכלים שאנחנו אוכלים מכילים צבעי מאכל ויחד עם זאת, רוב הציבור אינו מודע כלל האם במזון אותו צורכים ישנם צבעי מאכל, מה המשמעות בצריכה שלהם וכיצד ניתן לזהות אותם.

מהם צבעי מאכל?

אז בכדי לשפוך אור על נושא חשוב זה, ראשית חשוב להבין מהם בכלל צבעי מאכל. צבע מאכל הוא כל צבע, פיגמנט או חומר אחר אשר מקנה צבע למזון, תרופות או לתכשירים קוסמטיים שונים. תוספי צבע הם חלק ממרכיביהם של מוצרים רבים אשר מטרתם להפוך את המוצר לאטרקטיבי, מושך את העין, מעורר תיאבון ואינפורמטיבי – כמו סוכריה צהובה למשל שבה הצבע הצהוב מרמז על טעם של מוצר צהוב, כמו לימון.
אחרי שקוראים את ההגדרה ניתן להבין בקלות שהמטרה של תוסף הצבע היא לגרום לנו, הצרכנים, לקנות מוצר מסוים (ולא אחר) כי הוא נראה טוב יותר או מושך ומעורר תיאבון בצורה טובה יותר, ובאמת היצרנים יודעים שהצרכנים קונים עם העיניים. אבל האם תוספת הצבע תמימה או מזיקה? התשובה היא ברורה, חלק לא מבוטל מצבעי המאכל אשר נמצאים בשימוש רחב בתעשייה – הוכחו כמזיקים. תופעות הלוואי של צבעי המאכל כוללים קשת רחבה של נזקים- מהיפראקטיביות ובעיות קשב וריכוז בקרב ילדים, דרך אלרגיות, אסתמה ועד כאלו שחשודים כמסרטנים.

צבעי מאכל מסוכנים

המושפעים והרגישים ביותר לנזקי צבעי המאכל הינם הילדים. יחד עם זאת, ובאופן מרגיז למידי, מאכלי הילדים הם העתירים ביותר בתכולת צבעי המאכל השונים. יצרני הממתקים למיניהם לא חוסכים בכמויות צבעי המאכל במאכלי הילדים וזאת על מנת לגרום לגומי, גלידה, קורנפלקס, ארטיק קרח, מיץ פטל (ועוד ועוד..) להיות יותר מושכים ואהובים בקרב קהל הילדים.
מכיוון שחשוב ביותר להימנע מצבעי מאכל, משרד הבריאות מכריח את היצרנים לרשום ולפרט את תכולת צבעי המאכל השונים. אבל הצרכן הפשוט שמבין את הבעיה ומעוניין לדעת מה הוא קונה ומה הנזקים האפשריים של קניית מוצר כזה או אחר מגיע לקריאת תוכן המרכיבים ורואה כל מיני מספרים ואותיות או במקרה הטוב כמה שמות מוזרים שלא אומרים לו כלום ושאין לו מושג כיצד להתייחס אליהם. הדבר גורם לרוב הצרכנים לתחושת בלבול והם קונים את המוצר בכל מקרה.
אז מה עושים? לומדים לקרוא תווית מזון, כי אם לא דואגים לנו ואוסרים על השימוש בצבעי המאכל המזיקים, לפחות אנחנו נדע ממה להימנע. צורת הכתיבה, כפי שתתקלו בה על גבי תוויות המזון היא יחסית פשוטה, צבעי מאכל נכתבים על ידי קוד מספרי שנע בין E100 ל- E180. לפי תקנות משרד הבריאות יש חובה בציון שמם המלא של ארבעה צבעים בלבד ולכן אולי תתקלו בשמם ולא במספרם, אלו הם: טרטרזין ( 102- E), סנסט ילו (110-E), פחם שחור (153- E) ו-אדום אלורה (129-E).

צבעי מאכל שכדאי להכיר ולהימנע מצריכתם:

צבעי מאכל טבעיים

חשוב לדעת שישנם גם צבעי מאכל טבעיים, אשר מופקים ממזון. חלקם בטוחים יותר אך יצרני המזון ממעטים בשימוש שלהם מכיוון שהם יקרים יותר ופחות יציבים. צבעי מאכל טבעיים:
• E100- צהוב כתום. מופק מכורכום- אמנם טבעי אך גם רצוי להמעיט בצריכתו בקרב חולי צהבת והסובלים מבעיות בכיס המרה.
• E101- צבע צהוב. מופק מעלים, לתת, חלב וביצים.
• E140- צבע ירוק. מופק מעלים ירוקים.
• E150- צבע קראמל. מופק מסוכר חום- יש להמעיט בצריכתו.
• E160- צבע אדום, צהוב וכתום. מופק מעגבניות, גזר, פפריקה, חמאה ותירס.
• E162- צבע אדום-סגול. מופק מסלק או פרי הקקטוס.
• E163- צבע אדום-כחול. מופק מכרוב סגול, ענבים, ורדים ודובדבנים.

אז כיצד נמנע מצריכה מוגזמת של צבעי מאכל?

• התחילו להסתכל על תוויות המזון- ראיתם שישנם מרכיבים רבים בקוד E100-E180, ובמיוחד מקרב המפורטים בטבלה, הניחו את המוצר על המדף וחפשו תחליף הולם.
• העדיפו מוצרים טבעיים ובעלי צבע טבעי.
• הימנעו מקניית מוצרים המכילים צבעי מאכל בשפע- כמו קישוטי עוגה ובמיוחד אלו עם צבעי כסף או זהב (E173, E174, E175, E180), סוכריות, ארטיק קרח, גומי וכדומה.
• העבירו את המידע הלאה לילדכם, למדו אותם להימנע מצבעים לא טבעיים ולבחור מזונות חלופיים שהם טבעיים יותר- לדוגמא, בחירה של גלידת יוגורט עם פירות יער על פני גלידה בצבעים לא טבעיים כגון גלידה מסטיק או גלידה בצבע כחול.