בלוטת התריס, שנקראת גם בלוטת התירואיד או בלוטת המגן (בשל צורתה), היא הבלוטה האנדוקרינית (הורמונאלית) הגדולה ביותר בגוף האדם. היא אחראית על קצב חילוף החומרים הבסיסי של האדם, על פירוק ובנייה של פחמימות, חלבונים ושומנים, על קצב הגדילה וההתפתחות של מערכות רבות בגוף ויש לה תפקיד חשוב בוויסות רמות הסידן בדם ושמירה על צפיפות העצם. הבלוטה נשלטת ע"י הורמון ה-  (Thyroid-stimulating hormone (TSH המופרש מהמוח כאשר רמות ההורמונים המופרשים מהבלוטה יורדות בדם. בלוטת התריס מבצעת את תפקידיה באמצעות הפרשת 3 הורמונים שונים:

1. תירוקסין (T4)- מהווה 90% מהייצור ההורמונאלי של הבלוטה.  בתוך התאים הופך ל- T3.
2. תריודוטירונין (T3) – צורה הפעילה יותר מ-T4 ולכן מבצע את מרבית הפעילות בתאים.
3. קלציטונין- מווסת את רמות הסידן בדם ושומר על מאגרי הסידן בעצמות.

מהו מצב של תת פעילות בלוטת התריס?

מצב זה נקרא גם היפותירואידיזם והוא מצב בו הבלוטה אינה מייצרת מספיק T4 ו-T3. כתוצאה מכך, יורד קצב פעילותה של הבלוטה, משמע, יורד קצב חילוף החומרים במערכות שונות של הגוף. התסמינים לתת פעילות בלוטת התריס הם: עלייה במשקל, עייפות וחולשה, דיכאון או מצב רוח ירוד, רגישות לקור, עצירות, עור יבש, נשירת שיער, ירידה בחשק המיני, צרידות, הפרעות בזיכרון וחשיבה איטית, רמת כולסטרול גבוהה, אנמיה, רמת נתרן נמוכה ואצל נשים אי סדירות במחזור ובעיית פוריות. במקרים קיצוניים תתכן התנפחות של הצוואר בעקבות פעילות יתר של הבלוטה בניסיון להפריש יותר הורמונים. מצב זה נקרא זפקת (גויטר). תופעה זו נפוצה יותר אצל נשים (10-15%) מאשר גברים (2-3%).

מהם הגורמים לתת פעילות בלוטת התריס?

ישנם גורמים רבים ומגוונים לתופעה זו, אך נזכיר את המרכזיים שבהם:
1. מחלת השימוטו – מחלה אוטואימונית בה מערכת החיסון של הגוף תוקפת את הבלוטה ופוגעת בה. נפוצה יותר אצל נשים. הערה חשובה: ההמלצות במאמר זה אינן רלונטיות לסובלים ממחלת השימוטו.
2. מחסור ביוד 70-80% מהיוד בגוף נאגר בתוך בלוטת התריס ומשמש לייצור הורמוני T4 ו-T3. יוד נצרך מהמזון וכאשר התזונה דלה ביוד יורדות בהתאם רמות T4  ו-T 3. מוערך כי על מנת שבלוטת התריס תתפקד באופן תקין, יש צורך בצריכת יוד יומית של כ- 70 מיקרוגרם (מק"ג).
3. שינויים הורמונאליים ולחץ (סטרס)- סטרס מכל סוג שהוא (אירוע טראומטי, מחלה, תאונה וכו') יכול לתרום להתפתחות של תת פעילות בלוטת התריס. כמו כן שינויים הורמונליים המתרחשים במהלך גיל המעבר והריונות יכולים לתרום לתופעה. כך קורה שכ- 5% מהנשים יפתחו תת פעילות של הבלוטה כ- 3 עד 4 חודשים לאחר הלידה וברוב המקרים התופעה תחלוף מעצמה לאחר כחודשיים-שלושה.
4. מספר גורמים נוספים שעלולים לפגוע בתקינות הבלוטה הם: תרופות מסויימות (לדגמא ליתיום), טיפולים במחלת הסרטן (ניתוחים והקרנות), מחלה ויראלית של הבלוטה ועוד.

הטיפול התזונתי לטיפול בתת פעילות בלוטת התריס:

1. צריכת יוד:
מקפידים על צריכת יוד בכמות מספקת לפי הערכים המומלצים להלן:

אוכלוסיה כמות יוד במק"ג
תינוקות עד גיל שנה 110-130
ילדים בגילאי 1-5 90
ילדים בגילאי 6-12  120
מבוגרים 150
נשים בהיריון/מניקות 220-290

רמת היוד בגוף נבדקת ע"י בדיקת שתן מכיוון ש 70-80% מהיוד הנצרך מופרש בשתן. מחסור ביוד מוגדר כאשר ריכוזו בשתן נמוך מ-100 מק"ג לליטר.

מזונות המכילים יוד:
א. יוד מצוי באדמה ובים לכן שכיחות נפוצה במזונות מן הים כגון דגים, פירות ים, אצות (כוס אצה יבשה יכול לספק כ- 415 מק"ג יוד). תכולת היוד בדגי ים נעה בין 300 ל-3000 מק"ג ובדגי מים מתוקים 20-40 מק"ג.
ב. מקורות מן החי כגון ביצה מבושלת (15-25 מק"ג), בשר (100 גר' בשר מבושל) 8-10 מק"ג, עוף ומוצרי חלב. כמותו תלויה בתזונת בע"ח, תנאי הגידול ועיבוד המזון ולכן אין רמה אחידה במוצרים.
ג. מקורות מהצומח כגון עלים ירוקים (בייחוד עלי לפת ועלי חרדל), שום, בצל, מלפפון, דלורית, דגנים (1 פרוסת לחם מכילה 10-30 מק"ג). גם פה, כמותו תלויה בתנאי הגידול (ריכוזו בקרקע) ובעיבוד המוצר.
ד. מלח מועשר ביוד – גרם מלח מועשר מכיל כ- 60 מק"ג יוד. בכפית יש כ- 5 גר' מלח ומכאן כ- 30 מק"ג. כיום רק 3% ממלחי השולחן מועשרים ביוד.
חשוב להיזהר מצריכת יתר של יוד- הצריכה המרבית המומלצת לאדם בוגר היא 1,100 מק"ג יוד ליום, ועל כן יש להתייעץ עם איש מקצוע בתחום להתאמת כמות היוד בתפריט היומי.

2. הפחתת צריכת מזונות גויטרוגנים (מהמילה גויטר):
אלו הם מזונות המעכבים את ספיגת היוד ובכך מפריעים לייצור הורמוני הבלוטה.
מזונות גויטרוגנים:
א. ירקות מצליבים כגון כרוב, כרובית, ברוקולי, צנון, לפת, קולורבי, כרוב סיני, כרוב ניצנים
ב. מוצרי סויה
ג. שונות: דוחן, בוטנים, שקדים, צנוברים, פיסטוק.
חשוב לציין שחומרים גויטרגנים רגישים לחום ולכן בישול/אידוי מוריד את רמתם במזון.

3. צריכה מספקת של סלניום:
הסלניום הינו מינרל בעל תפקיד חשוב בהפיכת T4 ל- T3 בתאים.
צריכה יומית מספקת של סלניום היא כ- 55 מק"ג סלניום ליום לאדם מבוגר וכ-70 מק"ג לנשים הרות או מניקות.
מזונות המכילים סלניום:
אגוזי ברזיל, אצות ומקורות מן החי. דגנים יכולים להיות מקור טוב אך יש תלות בקרקע בה גודלו.
כיום אין עדות לחסר בסלניום וכמותו בתזונת כלל האוכלוסייה הינה תקינה.

4. צריכה של תוספי תזונה נוספים:
א. ברזל: נמצא כי חוסר בברזל בשילוב עם חוסר יוד קשור לרמות נמוכות של הורמוני הבלוטה. הוספת ברזל לתזונה היומית יכולה להועיל לטיפול בתוספי יוד.
ב. ויטמין A: מחסור בוויטמין זה נמצא קשור להפחתה בייצור הורמוני הבלוטה. עם זאת, לא הוכח שנטילת תוסף זה באנשים עם רמות תקינות של הוויטמין, הועילה בקידום פעילות הבלוטה. כמו כן חשוב לא לצרוך ויטמין זה בעודף.
5. דיאטה מותאמת ומאוזנת העשירה בסיבים תזונתיים ונוגדי חמצון: 

חשוב מאוד לציין שמעבר לדגשים שניתנו בסקירה הנ"ל, יש להקפיד על תזונה נכונה מותאמת אישית שכוללת את כל האלמנטים של דיאטה מאוזנת ובריאה אשר מעודדת שמירה על המשקל ואורח חיים בריא. צור קשר לתיאום דיאטנית אישית.